רש"י על ויקרא ט׳:כ״ב

« רש"י על ויקרא ט׳:כ׳ רש"י על ויקרא ט׳:כ״ג »

22 שפתי חכמים פתח ↗

יברכך. וא"ת מה צריך רש"י לנקוט יברכך יאר ישא, כיון שנקט ברכת כהנים ודאי הוא יברכך יאר ישא. וי"ל שאל תקשי מנ"ל דברכת כהנים כלל, דלמא בברכה אחרת כמו ברכת שלמה שנאמר בו ויפרוש כפיו וגו', לכך נקט יברכך יאר ישא, ר"ל משום מה ברכם, משום שהקריבו חטאת ועולה ושלמים שאלו נרמזים בו. עי' בבה"ט:

22 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, יְבָרֶכְךָ יָאֵר יִשָּׂא, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא ט':כ"ב. וְאִם כֵּן תִּהְיֶה פָּרָשַׁת "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" שֶׁבְּחֻמַּשׁ הַפְּקוּדִים במדבר ו כג מֻקְדֶּמֶת לָזֶה. וְאוּלַי כֵּן הוּא, כִּי סְמוּכָה לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם ז א "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן". וְיִתָּכֵן לוֹמַר כִּי אַהֲרֹן פֵּרֵשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמַיִם וּבֵרַךְ אֶת הָעָם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א ח כב "וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח ה' וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם", וְשָׁם ויקרא ט':נ"ה נֶאֱמַר "וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר", וּלְפִיכָךְ לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת כֵּן. וּבַבָּרַיְתָא שֶׁל פָּרָשַׁת מִלּוּאִים בְּת"כ ריש פרשת שמיני ל רָאִיתִי "וַיְבָרְכֵם" זוֹ בְּרָכָה סְתוּמָה שֶׁאִי אַתָּה יוֹדְעָהּ, חָזַר הַכָּתוּב וּפֵרֵשׁ לְהַלָּן "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ" וְגוֹ', וַעֲדַיִן יֵשׁ לִי לוֹמַר שֶׁכָּךְ אָמְרוּ בְּרָכָה זוֹ שֶׁבֵּרַךְ אַהֲרֹן אֶת הָעָם מֵעַצְמוֹ סְתוּמָה הִיא וְלֹא פֵּרֵשׁ לָנוּ הַכָּתוּב מַה הִיא, אֲבָל בְּרָכָה שֶׁנִּצְטַוּוּ הַכֹּהֲנִים לְדוֹרוֹת נִתְפָּרְשָׁה וְהִיא שָׁוָה בְּכָל הַכֹּהֲנִים לְעוֹלָם, אוֹ שֶׁהֵם סְבוּרִים שֶׁכָּאן צִוָּה אוֹתוֹ בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם לְיוֹם זֶה וּלְהַלָּן נִתְּנָה בְּרָכָה זוֹ לוֹ וּלְבָנָיו לְדוֹרוֹת:

22 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ויברכם, ברכת כהנים, יברכך וכו'. וקצת קשה, והרי ברכת כהנים באה רק בספר במדבר. וראה רמב"ן על אתר שכתב: ואולי כן הוא, כי סמוכה למה שנאמר שם במדבר ז, א: "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן". פ' שמיני תשס"ד הערת ר' גרשון באס שי': לשאלה זו נדרש רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק בספרו "הר צבי על התורה" עמ' ע וכתב: ואולי יש לומר, דכאן עדיין לא ניתנה ברכת כהנים כמבואר ברמב"ן, אלא שאהרן כיוון מלבו וברכם בברכת כהנים, ואחר כך הסכים גם הקב"ה וציוה לברך את ישראל באותן ברכות שברכם אהרן מדעתו, לכן אנו אומרים 'האמורה מפי אהרן', לרמז שאהרן חידש ברכה זו מדעתו, ושפיר איצטריך ליה לרש"י לומר ברכת כהנים, דהא עדיין לא נצטוו לברך את ישראל, אלא שאהרן חידש מדעתו את הברכות, וזהו שמחדש רש"י, שאהרן ברכם ברכת כהנים, ואף שעדיין לא ניתנה ברכת כהנים ברכם אהרן מדעתו בשלשת פסוקים אלו שבברכת כהנים.

23 שפתי חכמים פתח ↗

ללמדו. וא"ת האיך נתעכבה הקטורת אחר כל הקרבנות הללו, הא תנן בפרק אמר להם הממונה קטרת של שחר היתה קריבה בין זריקת דם להקטרת איברים, ועוד מה צריך ללמדו, וכי בכל שבעת ימי המילואים לא הקטיר משה קטרת כדי ללמדו. וי"ל בכל שבעת ימי המילואים לא התיר להם הכתוב ליכנס לפנים מן הפתח כלל, כדכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה, ולהיות שהקטרת היא מעבודת הפנימיות לכן לא הי' יכול ללמדו בשבעת ימי המילואים, והוצרך ללמדו ביום שמיני למילואים שכבר הוקם המשכן והותרו כל העבודות הפנימיות והחיצוניות, ומפני שאין מחנכים את מזבח הזהב אלא בקטורת של בין הערבים כדתנן בפרק התכלת, אם כן הקטרת שהקטירו בבקר שעדין לא חנכו את מזבח הזהב לא הקטיר אותו אלא כדי ללמוד את אהרן כדי שידע להקטירו בין הערבים, ומפני זה לא חשש להקטירו בזמנו, והקטיר אותם אחר כל מעשה הקרבנות. הרא"ם:

23 ברטנורא על התורה פתח ↗

ויצא משה ואהרן וכו' ללמדו על מעשה הקטרת וכו' הריני דן וכו' ד"א כיון שראה אהרן וכו'. קשה מאי ד"א ולמה דוחק עצמו לחלוק על הגזרה דהריני דן ירידה וביאה וכו'. וי"ל דדחיק ליה הפי' ראשון לומר שיהיה על מעשה הקטרת שהיו מקטירין אותו פרס שחרית ופרס בין הערבים ומסתמא הקטירו באותו בקר מהר"ר:

23 לבוש האורה פתח ↗

רש"י ויבא משה ואהרן אל אהל מועד למה נכנסו כו' ללמדו על מעשה הקטרת כו' הרא"ם מסיק שזה שכתב כאן שנכנס משה עם אהרן כדי ללמדו על מעשה הקטרת היה כשהקטיר משה את הקטרת שבבקר ואף על פי שזאת הכניסה שנכנס משה עם אהרן ללמדו על מעשה הקטרת משמע שהיתה אחר שנעשה כל המעשים הנאמרים בעבודת הקרבנות שנאמרו עד כאן וזמן הקטרת הקטורת של בקר הוא קודם מעשה העבודה שנזכרו שהרי זמנו הוא בבקר בהטיבו את הנרות וגו' לא חשש משה לזה ביום זה כדי ללמדו לאהרן הכניס את אהרן עמו ללמדו בבוקר כדי שידע להקטירו בין הערבים שאז הוא תחלת חנוכו ע"כ דעת הרא"ם אלא שאינו לשונו וגם הרג"א נראה מתוכו שהוא גם כן מסכים לזה ולא עוד אלא שמדברי רבינו ישעיה שמביאו הרא"ם משמע שאפי' הקטורת של בוקר הקטיר אהרן ביום זה ואני תמה מאד על שלשת הרועים האלה איך נשכח ונעלם מהם דברי רש"י שכתב בפי' בסוף פרשת פקודי שהקטיר משה בו ביום את הקטרת שחרית וערבית וכן משמעות פשוטי המעשים שם בהקמת המשכן שהיה בו ביום ר"ח ניסן שהוא יזם זה שהוא שמיני למלואים ועוד ח"ו שהקטיר משה קטרת של שחר שלא בזמנו בלא טעם לכך נ"ל שקטרת של שחר הקטיר משה בזמנו ומעשה זה שנכנס משה עם אהרן ללמדו על מעשה הקטרת היה בהקטירו קטורת של בין הערבים ללמדו שידע להקטיר מהיום ההוא והלאה אבל בו ביום שמש משה כל העבודות השייכים לבו ביום חוץ מאותן שנצטוו לאהרן בפי' כמו שפרש"י בפרשת פקודי אבל האש מן השמים וגילוי שכינה לא השרה עד אחר הקטרת בין הערבים ועיין במה שכתבתי למעלה בפרש' פקודי:

22 ויברכם. בִּרְכַּת כֹּהֲנִים — יְבָרֶכְךָ, יָאֵר, יִשָּׂא סוטה ל"ח:

23 וירד. מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ:

22 מזרחי פתח ↗

ויברכם ברכת כהנים יברכך יאר ישא. לא כברכת שלמה שנאמר בו ויפרוש כפיו השמים ושם נאמר ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל דהכא בברייתא דפרשת מלואים בת"כ שנינו ויברכם זו ברכה סתומה שאי אתה יודעה חזר הכתוב ופירש להנן יברכך ה' וגו' ואינו רוצה לומר שהברכה הזאת שברך אהרן את העם מעצמו היא סתומה שלא פירש אותו הכתוב אבל הברכה שנצטוו הכהנים לדורות לברך את העם היא מפורשת כמו שפירש הרמב"ן ז"ל ופירש שהברכה הזאת אינה הברכה של ברכת כהנים רק היא כברכת שלמה שנאמר בו ויפרוש כפיו השמים ושם נאמר ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל קהל גדול שאם כן מאי חזר הכתוב ופירש דקאמר דמשמע שחזר לפרש מה שסתם תחלה ועוד שבסוטה פרק ואלו נאמרים אמרו אמר רבי יהושע ב"ל כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה ובפרק שני דמגלה אמרו מה ראו לומר ברכת כהנים לאחר הודאה שנאמר וישא אהרן את ידיו וגו' ואימא קודם עבודה מי כתיב לעשות החטאת והעולה מעשות כתיב ואימא קודם הודאה מסתברא עבודה והודאה חדא מלתא היא אלמא ברכה זו ברכת כהנים היא דאי סלקא דעתך ברכה אחרת היא היכי ילפי מניה לברכת כהנים:

22 משכיל לדוד פתח ↗

ויברכם ברכת כהנים וכו׳. דאילו ברכה אחר׳ מה עניינם לאותו יום שהרי הברכה שתשרה שכינה במעשה ידיהם ההיא ברכום אחר כך משה ואהרן כדפרש״י אח״כ. ותו דאם ברכה אחרת היא למה ברכה אהרן לבדו ולא עם משה. א״ו ברכת כהנים ומאחר שבו ביום נתחנך אהרן בעבודה נתחנך ג״כ בנשיאות כפים שהיא כעבודה. ומה שהוצרך רש״י לסיים יברכך יאר ישא אף על גב דדבר פשוט הוא וזיל קרי בי רב נר׳ משום דפשט משמעו׳ ויברכם משמע ברכ׳ אחת לבד לכך פי׳ דליתא אלא ששלשתם הוה ומאי דכתי׳ יברכם דמשמע ברכה אחת היינו לפי שבמשכן היה כמו במקדש שאומרים אותם ברכה אחת כדאיתא בסוטה:

22 גור אריה פתח ↗

ברכת כהנים. שהרי ברכה זו סתומה, לא ידענו מה היא, ונתפרש במקום אחר במדבר ו, כד-כו "יברכך וישמרך וגו'", ומדה זו היא בתורה, דילפינן סתום מן המפורש יומא נט., ולפיכך ברכת כהנים בירך אותם:

23 מזרחי פתח ↗

ויבא משה ואהרן אל אהל מועד למה נכנסו כו' ללמדו על מעשה הקטרת. ואם תאמר היאך נתעכבה הקטרת אחר כל הקרבנות הללו והתנן בפרק אמר להם הממונה קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים פירוש בין זריקת דם התמיד להקטרת האיברים שלו שהיא קודמת מכל שאר הקרבנות ועוד מה צורך עכשיו ללמדו וכי אפשר שבכל ז' ימי המלואים לא הקטיר משה קטרת כדי ללמדו כמו שהקריב הקרבנות כדי ללמדו כבר תירץ רבינו ישעיה על זה שעד שלא הוקם המשכן באחד בניסן לא היה משה מקטיר קטרת כי אם הקרבנות הכתובים בז' ימי המלואים וביום השמיני שהוא ר"ח ניסן שגמרו הקמותיו התחיל אהרן להקטיר קטרת ולא הקטירה בין הדם לאברים מפני שלא היתה אש על המזבח שהיו מצפים לאש מן השמים והילכך סדר האברים והחלבים על גבי המזבח ואחר כך הקטיר הקטרת. ואני שמעתי ולא אבין כי לא נתן טעם לדבריו למה נשתנה הקטרת מכל הקרבנות שכל הקרבנות היה מקריב אותן משה בכל ז' ימי המלואים כדי ללמד את אהרן והקטרת לא הקריב אותו כדי ללמדו ולמה לא הקטיר אותה בעת הקבוע לה שהיא בין זריקת דם התמיד של שחר להקטרת אבריו אבל עכב אותה אחר כל הקרבנות שלא כמשפט ומה שאמר מפני שלא היתה אש על המזבח שהיו מצפים לאש מן השמים לפיכך סדר האיברים והחלבים על גבי המזבח ואח"כ הקטיר הקטורת אין טעם לו כי גם כשהקטיר הקטרת כדי ללמדו עדיין האש לא ירדה מן השמים וכמו שהקטיר אותה אחר זמנה אף על פי שעדיין לא ירדה האש מן השמים ככה היה לו להקטיר אותה בזמנה וחתר כך יסדר שאר כל הקרבנות על גבי המזבח שיהיו מונחים שם עד שתרד אש מן השמים. אבל מה שנראה בעיני לעניות דעתי הוא שבכל ז' ימי המלואים לא התיר להם הכתוב להכנס לפנים מהפתח כלל כי כן כתוב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה ז' ימים ושמרתם את משמרת ה' ולא תמותו ולכן לא צוה להרגילו רק בעבודת החיצונות שהן החטאת החיצונה והעולה והשלמים אבל לא בשום עבודה מהעבודות הפנימיות ולהיות שהקטרת הוא מהעבודות הפנימיות ולא היה יכול ללמדו בה בז' ימי המלואים הוצרך ללמדו עתה ביום הח' למלואים שכבר הוקם המשכן והותרו כל העבודות החיצוניות והפנימיו' ומפני שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת של בין הערבים כדתנן בפ' התכלת אין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת התמיד של בין הערבים וא"כ הקטורת שהקטירו ביום הח' בבקר שעדיין לא חנכו את מזבח הזהב לא הקטיר אותו אלא כדי ללמד את אהרן בלבד שידע להקטירה בין הערבים שאז הוא תחלת חנוכו ומפני זה לא חשש להקטיר אותה בזמנה והקטיר אותה אחר כל המעשים שנעשו כל הקרבנות:

23 משכיל לדוד פתח ↗

ויבא משה וכו׳ למה נכנסו וכו׳. פירוש דק״ל ממה נפשך אם כניסה זו היתה לאיזו עבודה תמידית הו״ל ליכנס משה לבדו שהרי הוא עשה אותן העבודות בו ביום וכמו שאמר רש״י בס״פ פקודי ואם היה לאיזו עבודה שבאה חובה ליום הו״ל ליכנס אהרן לבדו ושניהם למה. ושוב הקשה אעיקרא דמלתא למה נכנסו שא״א לומר לשום עבודה שהרי לא ביאר הכתוב כלום ומשני ללמדו על מעשה הקטורת שהרי עד עכשיו כל שבעת ימי המלואים לא היה יכול ללמדו לפי שעדיין היה אסור אהרן ליכנס לפנים כמו שהוכיח הרא״ם ז״ל מדכתיב בפ׳ דלעיל ופתח אהל מועד תשבו וכו׳ וטעם הדבר נ״ל דאכתי היה מחוסר כפרה על חטאו עד האידנא שהקריב את עגל החטאת אשר לו. והנה בשלמא הדלקת נרות והטבתן וכן סדור הלחם על השלחן לא היה צריך לימוד לעצמו שמדי כניסת משה לעשות אותן המעשים שהוא היה העושה אותן בו ביום כנז׳ ממילא היה יכול ליכנס עמו אהרן לראות היאך עושה וממילא ילמוד אבל מעשה הקטורת לא היה באפשר לעשות כן שזה אסור הוא שבשעה שהמקטיר מקטיר היה צריך להיות לבדו ואין איש עמו אפילו בפתח האהל וכדתנן בספ״ק דכלים ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה והילכך הוצרכו ליכנס שניהם ולא להקטיר אלא ללמדו דרך הקטרה אבל לעולם הקטרת עצמו עשאו משה לבדו בזמנו בין דם לאברים כדינו. ודוק דמשו״ה לא כתב רש״י אף ביאה עבודה אלא מעין עבודה כלומר מענין עבודה ללמדו עבודת הקטורת ולא מעשה הקטורת ממש ולא הויא זו ביאה ריקנית דלצורך עבודה היא כן נלע״ד דבזה מיושב כל מה שנתחבטו בו הרא״ם והנח״י זכרונם לברכה. ומ״ש רבינו ירידה וביאה טעונה ברכה פ׳ דירידה נראה בהדיא מהכתוב דטעונה ברכה כדכתיב ויברכם וירד וכו׳ וביאה נמי מק״ו ילפינן דטעונה ברכה ע״ד זה ומה ירידה שאינה טעונה רחיצת ידים ורגלים טעונה ברכה ביאה שטעונה רחיצה אינו דין שטעונה ברכה ומעתה מאחר שמן הדין ראינו ששניהם שוין בברכה יש להשוות ג״כ מה ירידה מעין עבודה וכו׳ כך נתבאר מהת״כ. ומ״ש רש״י דבר אחר וכו׳ דאילו לפי׳ קמא ק׳ דסוף סוף כיון שלא יכול היה להראותו מעשה הקטורת בפועל כדלעיל א״כ לא היה שם אלא לימוד בפה א״כ למה ליה לעשות ביאה ריקנית לזה היה יכול ללמדו בפה בלא כניסה. ולר״א נמי ק׳ דאילו להתפלל היה סגי להתפלל בחצר. ותו דהו״ל ליכנס משה לבד להתפלל ועוד שהרי יש לנו לדון ביאה מירידה מה ירידה מעין עבודה וכו׳. ועוד דתפלה זו כתיבא בתר הכי ויצאו ויברכו את העם וכדפירש״י בסמוך י״ר שתשרה שכינה וכו׳:

« רש"י על ויקרא ט׳:כ׳ רש"י על ויקרא ט׳:כ״ג »